<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' סימני בהמה חו"ע</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ציר דגים וחגבים טמאים אסור מדרבנן דזיעה בעלמא הוא ודדרש בת"כ שקץ גבי דגים לאסור צירן רוטבן וקיפה שלהן לא אתא אלא לרוטב וקיפה אבל ציר נבלה וטרפה ושרצים מה"ת אסור דדרשינן הטמאים לאסור צירן ורוטבן.
<h2>דף ז:</h2>
דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה, דג טהור שבלע דג טמא אסור לפי שאינו גדולו שבלעו חי. ואע"ג דתני' דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים לא אמרינן אם נמצא דג טהור במעי טמא שמגופו בא, דרוב דגים במינם משריצים לכך אם נמצא בטמא דג טהור אמרינן שבולעו. בהמה טהורה שילדה כמין טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה כמין טהורה אסור, שהיוצא מן הטהור טהור, מטמא טמא, דת"ר אך זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו, טהור הנולד מטמא, יכול אף טמא נולד מטהור ת"ל גמל הוא, הוא טמא, ואין טמא נולד מטהור טמא, והקרא בנולדים מיירי. מיהו אם הנולד דמות עוף אסור, דממועט מקרא דמה שאין מין פרסה ונמצא במעי טהורה שאסור וה"ה אם נולד.
<h2>דף כד.</h2>
קייל"ן כרשב"ג הלוקח בהמה מניקה מן הגוי אין חוששין שמא בנה של אחרת היא, ומבעי' לתלמודא אי טעמא דפטר הבא אחריו מבכורה דלא חיישינן לרחומי או דלמא היכא דיולדת מרחמא גם על בן חברתה, למאי נ"מ למלקי עלי' משום אותו ואת בנו, דא"א אלאו דידה נמי מרחמא כיון שכבר ילדה, לא לקי תיקו. אר"יו ראה חזיר כרוך אחרי רחל פטורה מן הבכורה כשתוליד אח"כ ואסור באכילה עד יבא מורה ויורה צדק, מספקא דלמא טעמי' דרשב"ג דפטור מבכורה לאו משום דידה הוא, אלא אי לא ילדה כבר לא מרחמא, ואם ילדה מרחמא גם אלאו דידה, והאי חזיר דמרחמא כיון דלאו דידה אסור באכילה, או דלמא דידה הוא, דלא אמרינן מרחמא אלאו בר מינה אלא א"כ ילדתו וא"כ מותר באכילה.
